מהו היופי? למה אנחנו נהנים להביט בפרחים, וחושבים שהם יפים? איך אנחנו מחליטים מה יפה בטבע? מהו הקריטריון להערכת יופי?

פילוסופים התחבטו בשאלת משמעות האסתטיקה ובמקור הצורך להגדיר יופי וכיעור, טוב ורע. האם זו החלטה שכלתנית או אינסטינקטיבית? בחירה מודעת או גחמה רגעית?

רבים ניסו להוכיח שמושג היופי הוא אינדיבידואלי, או לפחות תלוי בחברה ובתרבות. בספרו המרהיב (ביקורת כאן) סוקר אומברטו אקו את תולדות היופי בתרבות המערבית מימי יוון ועד הוליווד. הספר מצביע על שינויים מעניינים בתפישת רעיון היופי האנושי. מיהו אדם יפה, אילו פנים מושכים אותנו ביופיין? אולם שאלת היופי בטבע נותרה ללא מענה.

למה אנו חושבים שפרחים הם יפים? מה מושך אותנו במראה של שדה ירוק, שמיים כחולים זוהרים בקרני שמש נוצצות, אגם תכלכל שקפקף ושדה חמניות צהוב זוהר. יופיו של הטבע מעסיק אמנים רבים המוצאים בו השראה, אבל רובנו רק לעיתים רחוקות עוצרים לשאול את עצמנו מהו מקור תחושת ההנאה שאנחנו חווים למראה עולם הטבע.

אם נחזור לפרחים, מעניין שתרבויות רבות רואות בפרחים קישוט מלבב, ולעיתים קרובות גם מתנה ראויה. יש מעין הסכמה אנושית על ערך היופי של הפרחים. מדוע זה כך? האם יצרים ביולוגיים מולדים מעוררים בנו תחושות טבעיות של אושר כשאנו מביטים בפרחים צבעוניים, בעלי צורות נאות והרמוניות? אולי הניחוח הנעים גורם לפרחים למצוא חן בעינינו. קל לפטור את השאלה בחזרה לאלמנט הטבעי שבנו, שמעורר בנו חיבה טבעית לכל מה שמקורו בעולם החי והצומח.

עמנואל קאנט כתב רבות על שאלת היופי בספריו על התבונה האנושית ואולם גם הוא לא הצליח להסביר באופן מספק (לדעתו) את יכולת השיפוט האסתטי. מהי היכולת הגורמת לנו להבחין בין יפה ומכוער? מהו קנה המידה להערכת יופי? בעודנו מתלבטות, הבטנו בגננו הפורח. לא ברורה לנו הסיבה, אולם יש משהו בפרחים המלבלבים המרנין את ליבנו ומעלה חיוך על שפתנו. לא ברורה לנו תכלית השיפוט האסתטי, אבל אין ספק שקל יותר לחשוב על שאלות פילוסופיות בגן פורח, ואולי כאן טמונה חלק מהתשובה.