יש דרכים רבות להביט מחדש בעיר המקיפה אותנו. תל אביב היא עיר שנותנת את עצמה לגילויים מחודשים. אבל קל גם להתרגל לחיים בה ולא לתהות מהם העולמות שהיא מחביאה, אילו קולות נשמעים בה רק למי שמקשיב. אחת הדרכים לגלות את פני העיר היא לשלוח מבט אל ההיסטוריה, לחפש את הרגעים הנשגבים שמסתתרים בין חיי העבר של החלוצים והבוהמיינים, המהגרים והותיקים, שיצרו יחד את העיר הלבנה. אם נדמה שעולמות העבר שינו פניהם בתל אביב של היום עד שלא ניתן עוד להכירם, כדאי לחפש את האנשים שבמקצועם בחרו לגשר בין המסורת וההווה, להוכיח שהקידמה אינה רק חידוש בלתי נפסק אלא גם התעקשות לשמר ולשפר את היצירה האנושית. ומצד שני, עוד מבט יחשוף את השינויים הבלתי נפסקים בעיר, את המגדלים הממשיכים לצמוח בין בתיה.

מפני שתל אביב היא תמיד מקור השראה חשוב עבורנו, ניסינו למצוא עוד ועוד דרכים להביט מחדש בעיר. המבט המחודש לא רק הוליד את תל אביב מחדש, רעננה ומפתיעה בכל פעם, אלא גם הגדיר מחדש את הקשר בין העיר ובין היצירה שלנו, הבגדים. לכן מדי שנה אנו מפרסמות קטלוג, שנועד לחלוק איתכן את הרשמים שלנו מהעיר, ולשתף אתכן במקור ההשראה שלנו.

מתוך קטלוג 1995

החיפוש אחר מהות האורבניות התל אביבית החל בשנת 1995, כאשר חקרנו את הקשר בין ניגודים בעיר, בין חדש לישן, בין גס ועדין, יפה ומכוער. התמקדנו בניגוד בין הפנים לחוץ, ובהשפעת הרחוב על מה שמתרחש בתוך הסטודיו. בחרנו להדגיש את המינימליזם התל-אביבי, את הקוים הנקיים שאפיינו את העיר בראשית דרכה, וגם בהמשך, את המודרניות הגיאומטרית של מגדלי הזכוכית. יחד עם זאת, העיר אינה מלוטשת לחלוטין, תמיד יש בה משהו שאינו מושלם ואולי בזה קסמה.

תל אביב מהים, מתוך קטלוג 1996

בין חדש לישן, מתוך קטלוג 1996

כאשר העירייה הכריזה על הקמתם של כחמישה עשר מגדלים חדשים, יצאנו לצלם את העיר ברגע שלפני. בדרום העיר חיפשנו את בעלי המלאכה של תל אביב, שנראו בעינינו כניגוד מושלם לכל מה שמייצגים המגדלים הסטריליים, הנקיים והתעשייתיים. מצאנו סנדלר, חייט, טבחית, שיוצקים לתוך מלאכתם ידע של שנים והנאה אמיתית של עשייה. תל אביב התגלתה לא כעיר עסקים ובילויים, אלא יותר ככפר קטן, בו קיימת עדיין תשוקה לאומנויות מסורתיות, ליצירה פיזית בידיים. קו העיר הבהירה והשטוחה שתיעדנו בקטלוג, ממנו מבצבצים ניצני מגדלים ראשונים, כבר השתנה ללא היכר.

חייט ותיק, מתוך קטלוג 1998

סדנת סנדלרים בדרום העיר, קטלוג 1998

חולצות לבנות וכביסה בקולוניה האמריקאית, קטלוג 1998

בשנת 1999 יצאנו למסע אל הים. לפעמים הים נראה כנקודה היחידה בעיר שאינה משתנה. למרות זאת נדמה  שהעיר הבנויה מפנה לו את הגב. המפגש בין הארכיטקטורה והים מעניין כי הוא מעצים את הניגוד בין האדם לטבע, בדומה אולי למפגש בין הבגד לגוף.

ארכיטקטורה מול הים, תל אביב, קטלוג 1999.

מתוך קטלוג 1999.

ובחזרה לדיזינגוף, ממנו אי אפשר באמת להתרחק. כשראש העיר החליט להשליך את יהבו על אבן גבירול, וחידש את מראהו כרחוב המרכזי של תל אביב, בחרנו להזכיר דווקא את החשיבות של דיזינגוף כרחוב המממש את החזון האורבני של תל אביב. זהו רחוב עירוני אמיתי, שעל אופיו השונה כבר נכתבו מילים רבות. האדריכל ניקי דוידוב, שכתב את מילות הפתיחה לקטלוג, סיפר כיצד הפך הרחוב למעוז התרבות האורבנית של תל אביב, רחוב שבו כולם היו ובו הכל קרה. בין בתי קפה בוהמיניים, חנויות בגדים, ספריות וירקנים, דיזינגוף הוא עדיין רחוב תל אביבי אמיתי, לא קניון מיובא ומתחם מזויף. הקשר הרגשי האמיתי שלנו לרחוב בו אנו עוברות כל יום, רוכבות על אופניים לעבודה ובחזרה, הוא הרקע לקטלוג, שחוגג עשור. בר היין, בית הקפה והגלריה שצילמנו כבר אינם שם (חנות הפרחים עוד איתנו). אבל העבר העשיר של הרחוב, כמו שכתב דוידוב "מצמיח, לאחר תנומה חסרת מנוחה, ניצנים של הווה חדש".

באוהאוס בכיכר דיזינגוף, קטלוג 2001

ביקור בחנות הפרחים השכונתית,  קטלוג 2001

בחנות הספרים בדיזינגוף. קטלוג 2001

לפעמים, אותו רגע של גילוי תל אביבי קורה בפינה לא צפויה, בחדר מדרגות בבית באוהאוס, בו מעקה מפורזל ומעוצב מזכיר את יופיה של תל אביב הפשוטה והבלתי מתנשאת, הנקייה מראווה ופאר. אלו הרגעים התל אביביים המעניקים לנו השראה אמיתית, ברגע יומיומי של גילוי מקרי.

חדר מדרגות בבניין תל אביבי, קטלוג 2005.

מאת ניקי דוידוב, מתוך קטלוג 2001