כל סיור בלונדון מתחיל בביקור במוזיאון ויקטוריה ואלברט. זהו מוזיאון במובן המקורי של המילה, אכסניה להצגת חפצים, המעוררים את ביקורן של המוזות ומעניקים השראה. המבנה המרשים, כולו אדום מלבנים, הוא תיבת אוצרות מסתתרים. כל חדר מגלה אוסף של חפצים מרשימים, שנוצרו בידי אדם, לפני מאות שנים, ועם זאת נשמרו כדי שנוכל עד היום לשאוב מהם השראה. כוסות זכוכית פרסיות מהמאה החמישית לפני הספירה, דוגמאות בדים רקומים ביד מהודו של המוגול הגדול, מערכות חרסינה עדינות ושקפקפות שיד אלמונית עיטרה בפרחי זהב אי שם בצרפת של לואי השש-עשרה. כל החפצים האלה התכנסו בבניין נהדר אחד, מחכים שנגלה מעט סקרנות.
במוזיאון לא רק היסטוריה אלא גם הווה, כתזכורת לכך שגם היום על האדם להמשיך וליצור חפצים מרשימים, מורכבים, שהושקעו בהם מאמץ ומחשבה. התערוכה הרטרוספקטיבית על יוז'י יממוטו מציגה את יכולותיו של המעצב היפני ליצור בגדים תוך רב-שיח מתמשך עם החיוט הקלאסי, עם הסמוראים היפנים, ועם חומרי הגלם, שהם מהות הכל. בתערוכה נאספו דגמי נשים וגברים משני העשורים האחרונים, המוצגים על בובות מינימליסטיות בחלל לבן, נקי, קריר. כמו כן מוקרנים סרטי וידאו על המעצב ומתוך תצוגות האופנה שערך בטוקיו ובפריז.
ניכרת בתערוכה החשיבות שיממוטו מעניק למשחק עם המוכר והיומיומי: כל הדגמים נראים לבישים לחלוטין, ובמבט ראשון כמעט בנאליים, כמעט כאילו הוציאו אותם מארונם הפרטי של צמד מתלבשים מסוגננים המעדיפים שמלות משי דקיקות וחליפות פלנל מכובסות. אולם במבט שני, קרוב יותר, מתגלה הוירטואוזיות של יממוטו העושה בבדים ככל העולה על רוחו, מעגל, מקמט, מקפל קפלים ופורם מכפלות. חליפות הצמר נראות כמעט בלויות ומשומשות אך מבט נוסף מוכיח את היכולות הטכניות הגבוהות של המעצב המתבטאות בגימורים המוקפדים. שמלות המשי נראות פשוטות ועדינות, אולם מקרוב מבחינים במורכבות הגזרה המאפשרת לבד להחליק על הגוף בפשטות כה עדינה.
מקורות ההשראה של יממוטו מגוונים. למרות החיבור המתבקש לאופנת העילית הצרפתית ולעולם הסמוראים היפני, התערוכה מדגישה משום מה דווקא את ההיבטים הבריטיים בעבודתו של המעצב. אוסף פריטים משובצים מעלה מיד את מראה הקילט הסקוטי, שהיה נפוץ מאוד בתרבות הפאנק הבריטית כשיממוטו התחיל לעבוד, בשנות השמונים. שמלה מהודרת במשי צהוב ולה כובע רחב תיתורת תואם נראית מתאימה במיוחד לביקור במירוצי הסוסים באסקוט. גם הכובעים המסוגננים מזכירים ברט סקוטי ואולי גם את פאת שופטים בריטית קלאסית. ואולי הכל רק בעיני המתבונן.
מלבד האולם הראשי, יצירותיו של יממוטו מפוזרות במרחבי המוזיאון, בדיאלוג עם המוצגים הקבועים בו. חליפות גברים מלבד אדום עז מוצגות על רקע שטיח קיר עתיק, המדגיש את בגדי חצרות האצילים כמקור השראה אפשרי לבגדי גברים עכשווים. מול חלונות הגן מוצגות חליפות גברים שחורות פשוטות שעליהן הודפסו ידיים, פרחים, כפתורים וקישוטים אחרים, כדי להפוך אותן לאישיות וייחודיות יותר.
ואולי, כמו שהציע שותפי לביקור בתערוכה, העניין האמיתי בה הוא המבקרים, העטויים חפצים מעוצבים ומוקפדים מכף רגל ועד ראש. לא בכל יום רואים אוסף כה מעניין של אנשים המנסים להתלבש באופן יחודי, אישי, ושונה. לעיתים, הדגמים שלבשו ה"דוגמנים" המהלכים היו מפתיעים ומוחצנים יותר מאלו על בובות התצוגה, שהתייחדו במינימליזם, פשטות וניקיון הנדירים בעולם האופנה העכשווי.
פינגבק: שנה של מסעות בגארדרובה |·